מצב של דוחק וחוסר אונים שאין ממנו מוצא מומחש באמצעות אדם שמיטתו קטנה ממידותיו, כִּי קָצַר הַמַּצָּע, שהוא המזרן שתחתיו, מן היכולת מֵהִשְׂתָּרֵעַ ולפשוט את איבריו בנוחות. במקביל, השמיכה שמעליו, וְהַמַּסֵּכָה, היא צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס, כך שגם כאשר הוא מנסה לאסוף את איבריו תחתיה היא אינה מצליחה לכסותו. משל זה מתאר את פלישת אשור, אז תהפוך הארץ צרה מלהכיל את האויב, והעם יידחק אל ירושלים שתהיה קטנה מלהכיל את הפליטים. מנגד, ייתכן שהמשל מבקר את תחושת הביטחון המזויפת של העם, שכן הבריתות ומבצרי השקר לא יספקו להם מחסה בעת צרה, או שהוא מנבא את מפלת אשור שתצטמצם ולא תוכל עוד להחזיק בעמים הרבים שכינסה תחתיה.
ישעיהו, פרק כ״ח, פסוק כ׳
כִּֽי־קָצַ֥ר הַמַּצָּ֖ע מֵהִשְׂתָּרֵ֑עַ וְהַמַּסֵּכָ֥ה צָ֖רָה כְּהִתְכַּנֵּֽס׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.