ישעיהו, פרק ג׳, פסוק ו׳

בעתות של משבר וייאוש מוחלט, אדם פונה בצורה פיזית ונואשת לקרוב משפחתו שעליו הוא סומך, כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו, ומתחנן בפניו שייקח על עצמו את עול ההנהגה. הבקשה המנוסחת במילים שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ ממחישה את שפלות האומה, שכן די בכך שלאדם יש לבוש מכובד המעיד על הצלחה, רכוש כדי לפרנס את העניים, או לחלופין ידע תורני ברור כבגד, כדי שייחשב ראוי לשלטון. תפקידו של המנהיג המיועד הוא לקחת אחריות על המצב הקשה, כפי שנאמר וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ. מכשלה זו מסמלת את המפלה החברתית, את נטל המיסים או את הספקות ההלכתיים של העם, והמנהיג מתבקש להשתמש בכוחו כדי לתקן את העוולות, לעשות סדר במדינה ולהורות את הדרך הנכונה.