בני הגלות שרויים בייאוש ובדלות קיצונית, ולכן הם מכונים הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים. במצוקתם הם מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן, בין אם מדובר בצמא פיזי ממשי במדבר בדרכם חזרה לארץ, ובין אם זהו משל לכמיהתם העזה לגאולה, לנבואה ולקרבת ה'. מרוב חוסר, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה, כלומר התייבשה לחלוטין או כאילו נעקרה ממקומה. מול מצב זה מבטיח האל כבורא הכל יכול כי אֲנִי ה' אֶעֱנֵם ויקדים לספק את צורכיהם עוד בטרם יזעקו, ומתוקף הקשר המיוחד עמם הוא מצהיר כי בתור אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם לעולם.
ישעיהו, פרק מ״א, פסוק י״ז
הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֶעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶעֶזְבֵֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.