תארו לעצמכם שהשקעתם המון מאמץ ועבודה קשה במשהו, ולמרות הכול הוא לא הצליח כלל. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שהרגישו עובדי האדמה בזמן הבצורת הקשה. המילה בַּעֲבוּר פירושה בגלל, והיא מסבירה לנו למה החקלאים היו כל כך עצובים. זה קרה בגלל שהאדמה חַתָּה, כלומר התייבשה, נסדקה ונשברה לגמרי, כי לא ירד טיפת גשם בָּאָרֶץ, בארץ ישראל. בעקבות היובש הנורא, האִכָּרִים, שהם האנשים שחורשים ועובדים בשדות, התביישו וכיסו את ראשם מרוב ייאוש. הם הרגישו בושה ועצב כי הם הבינו שכל העבודה הקשה שלהם באדמה הייתה לחינם ושום דבר לא יצמח. מעבר לאכזבה הגדולה, הם גם דאגו מאוד לעתיד, כי בלי יבול מהשדה, לא יהיה להם אוכל והם יסבלו מרעב.
ירמיהו, פרק י״ד, פסוק ד׳
בַּעֲב֤וּר הָֽאֲדָמָה֙ חַ֔תָּה כִּ֛י לֹא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָ֑רֶץ בֹּ֥שׁוּ אִכָּרִ֖ים חָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.