תארו לעצמכם מלך חזק ומכובד שיושב על כיסא מלכות מפואר, ופתאום ביום אחד מאבד את הכול ונשלח רחוק מהבית שלו. איך אנשים היו מגיבים? הם בטח היו בהלם מוחלט! זה בדיוק מה שקרה למלך יהויכין. הנביא מתפלא מאוד איך מלך כל כך חשוב הגיע למצב כזה, במיוחד בגלל שהוא מיד נכנע לאויב ולא היה רשע כמו אבא שלו. מתוך הזעזוע, הנביא משווה את המלך למושג הַעֶצֶב, שהוא פסל שאנשים היו מתפללים אליו, אבל הוא רק העציב אותם כי הוא לא באמת יכול לעזור. הנביא שואל האם המלך הפך להיות נִבְזֶה, כלומר משהו חסר ערך שאף אחד לא מכבד, ולכן הוא נָפוּץ, שבור לרסיסים ומפוזר. או אולי הוא כמו אִם־כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, כלי חרס פשוט שגם אם הוא שלם, לאף אחד כבר אין צורך בו.
מתוך הכאב והפליאה, הנביא צועק ושואל: מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ. למה המלך והילדים שלו נזרקו בצורה כל כך קשה שאין ממנה דרך חזרה? המילה הוּטְלוּ מתארת את הנפילה של המלך מלמעלה למטה, מכיסא המלכות אל הקרקע. המילה וְהֻשְׁלְכוּ מתארת איך הם נזרקו והורחקו למרחק רב מאוד. הם נשלחו לגלות עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעוּ, לארץ זרה ורחוקה שהם בכלל לא הכירו עד לאותו הרגע.