קרה לכם פעם שהרגשתם שמישהו מסתכל עליכם, אבל החלטתם להתנהג כאילו הוא בכלל לא שם? זה בדיוק מה שקרה לעם בתקופת הנביא ירמיהו. העם לא חשב שה׳ לא קיים, אלא פשוט החליט להתעלם ממנו ולהאמין שהוא לא מתערב במה שקורה בעולם. כשהם כִּחֲשׁוּ בַּה׳ ואמרו לוֹא הוּא, הם בעצם התכוונו להגיד שה׳ לא משגיח עליהם ולא באמת רואה את המעשים שלהם. בגלל המחשבה הזאת, הם היו בטוחים שאין שכר על מעשים טובים ואין תוצאות למעשים רעים, ולכן הם חושבים שמותר להם לעשות כל מה שמתחשק להם בלי לדאוג. מתוך הביטחון המוטעה הזה, הם אמרו בגאווה וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה. המילה לוֹא היא פשוט המילה לא שאנחנו מכירים. הם היו כל כך בטוחים בעצמם, עד שהם זלזלו לגמרי באזהרות של הנביאים שניסו להחזיר אותם לדרך הישר. העם פשוט טען שהנביאים לא אומרים את האמת, כי לדעתם ה׳ בכלל לא מסתכל עליהם ולכן בטוח לא ישלח אליהם שום מסר.
ירמיהו, פרק ה׳, פסוק י״ב
כִּֽחֲשׁוּ֙ בַּיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לוֹא־ה֑וּא וְלֹֽא־תָב֤וֹא עָלֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה וְחֶ֥רֶב וְרָעָ֖ב ל֥וֹא נִרְאֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.