קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר חבר שמשהו לא טוב עומד לקרות, אבל הוא פשוט אטם את האוזניים והתעלם? ככה בדיוק מרגיש הנביא. הוא פונה אל ה' בכאב גדול ומופתע מההתנהגות של העם. הוא אומר לה' שעֵינֶיךָ מסתכלות על העולם ומחפשות בני אדם שמתנהגים בלֶאֱמוּנָה, כלומר ביושר ובנאמנות. ה' מנסה לעורר את העם לתקן את המעשים שלהם, ולפעמים מביא עליהם קשיים כדי שיבינו שטעו ויחזרו לדרך הטובה. אבל הנביא מספר שהם וְלֹא־חָלוּ. המילה הזו קשורה למילה חולי, והכוונה היא שהם בכלל לא הרגישו את הכאב ולא שמו לב לאזהרה.
אפילו כשהמצב החמיר מאוד, כמו שרומזת המילה כִּלִּיתָם, הם עדיין מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר. המילה קַחַת היא פשוט צורה קצרה של המילה לקחת. הם סירבו ללמוד את הלקח ולהבין שהקשיים מגיעים בגלל המעשים הלא טובים שלהם. במקום להקשיב ולהשתפר, הם חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע. תדמיינו סלע קשה ונוקשה שאי אפשר להזיז. ככה בדיוק הם היו עקשנים, לא התביישו בהתנהגות שלהם, ולכן מֵאֲנוּ לָשׁוּב וסירבו לתקן את דרכם.