האם קרה לכם שניסיתם לשכנע מישהו במשהו חשוב, וכשהוא לא הקשיב החלטתם ללכת לדבר דווקא עם האנשים הכי חכמים בסביבה? זה בדיוק מה שעושה הנביא. אחרי שהאנשים הפשוטים לא הקשיבו לו, הוא מחליט לפנות אֶל הַגְּדֹלִים. אלו הם האנשים החכמים, העשירים והמכובדים. מכיוון שהם לא צריכים לעבוד קשה כל היום, יש להם הרבה זמן ללמוד תורה, והנביא בטוח שהם יבינו את המסר שלו. הוא אומר וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם, כלומר הוא מתכנן לדבר איתם ולהעיר להם על ההתנהגות שלהם, מתוך תקווה שהם יקשיבו ויחזרו לדרך הטובה.
אבל הנביא מתאכזב מאוד לגלות שאַךְ הֵמָּה יַחְדָּו, כולם ביחד, גם האנשים הפשוטים וגם החכמים, חוטאים בדיוק באותה מידה. כדי להסביר את ההתנהגות שלהם, הנביא משתמש בדוגמה מעולם החקלאות. נסו לדמיין בהמה שעוזרת לחרוש את השדה. על הצוואר שלה מונחת חתיכת עץ שנקראת עֹל, והיא קשורה ברצועות עור שנקראות מוֹסֵרוֹת. הנביא מתאר כיצד האנשים שָׁבְרוּ עֹל וגם נִתְּקוּ, כלומר קרעו והסירו, את רצועות העור מעליהם. כמובן שהם לא שברו עץ אמיתי. הכוונה היא שהם הסירו מעליהם את חוקי התורה. למרות שהאנשים החכמים האלו ידעו היטב מהי הדרך הנכונה, הם סירבו לקבל על עצם את ההוראות של ה', ובחרו לחיות ולעשות רק מה שמתחשק להם בלי שום מחויבות.