קרה לכם פעם שנתתם לחבר את המתנה הכי שווה שיש, דאגתם לו לכל מה שהוא צריך, ובמקום להגיד תודה הוא פשוט הפנה לכם עורף והלך להיות עם ילדים שמתנהגים לא יפה? תחושת האכזבה הזו דומה למה שה׳ מרגיש כלפי עם ישראל. ה׳ פונה לירושלים ושואל בכאב אֵי לָזֹאת אֶסְלַח־לָךְ. כלומר, איפה אוכל למצוא אפילו מעשה טוב אחד שבזכותו אוכל לסלוח לכם? הרי בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים, העם עזב את ה׳ והתחיל להאמין ולהישבע באלילים שקריים שאין בהם שום אמת.
מה שהכי עצוב הוא שה׳ נתן להם שפע רב. הוא אומר וָאַשְׂבִּעַ, שפירושו נתתי לכם שובע, עושר וכל טוב. אבל במקום להכיר תודה, דווקא השפע והנוחות גרמו להם למרוד ולעשות מעשים רעים. במקום להתבייש במעשים שלהם, הם עשו אותם בגלוי ולעיני כל. ה׳ מתאר שאל וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ. המילה יִתְגּוֹדָדוּ מגיעה מהמילה גדוד. העם התאסף ממש כמו גדודים וקבוצות גדולות כדי ללכת יחד למקומות של חטא ובגידה בה׳. הם איבדו לגמרי את הבושה אחד מהשני, ואפילו עודדו זה את זה להמשיך להתנהג בצורה כל כך לא ראויה.