ה' מציג בפני ירושלים כתב אישום על כפיות טובה ושואל אֵי לָזֹאת אֶסְלַח־לָךְ, כלומר היכן הזכות שבגללה אוכל לסלוח, או שמא אין כל אפשרות כזו. הסיבה לכך היא נטישת העם, שכן בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים, כשהם נשבעים באלילים שקריים וריקים. חטאם מועצם משום שדווקא השפע והרווחה שהעניק להם ה', כאשר וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם, הם שגרמו להם למרוד, וכך וַיִּנְאָפוּ. הידרדרות זו מתרחשת בגלוי ובאובדן בושה מוחלט, כאשר וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ. העם מתקבץ לגדודים והולך יחד אל בתי הזונות, תוך שהם מעודדים זה את זה לחטוא ואף מתקוטטים ביניהם מתוך תאווה.
ירמיהו, פרק ה׳, פסוק ז׳
אֵ֤י לָזֹאת֙ (אסלוח) [אֶֽסְלַֽח־]לָ֔ךְ בָּנַ֣יִךְ עֲזָב֔וּנִי וַיִּשָּׁבְע֖וּ בְּלֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וָאַשְׂבִּ֤עַ אוֹתָם֙ וַיִּנְאָ֔פוּ וּבֵ֥ית זוֹנָ֖ה יִתְגּוֹדָֽדוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.