ירמיהו, פרק ט׳, פסוק י״ז

הנביא המדבר בשם העם קורא למקוננות להזדרז וּתְמַהֵרְנָה, כשם שממהרים להגיש טיפול לחולה מסוכן שעודנו בחיים. עליהן לשאת את קולן וְתִשֶּׂנָה, ולהשמיע קול בכי והמיה עָלֵינוּ נֶהִי, מתוך דגש כי הקינה מופנית על החיים ולא על המתים. מטרת היללה היא לעורר את לב העם לבכי כה עז עד שוְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה, תיאור הממחיש כאילו העין עצמה ניתכת ויורדת. במקביל, אישוני העיניים יטיפו מים ועַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ־מָיִם, בין אם מתוך עיניים פקוחות הרואות את החללים, ובין אם מתוך עצימת עיניים ומחשבה על העתיד המר המביאה לבכי שופע אף יותר.