איוב, פרק כ׳, פסוק ב׳

סערת הרגשות שמעוררים דברי איוב גורמת למחשבותיו של צופר להציף אותו, ועל כן לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי. הרהוריו, המסתעפים מליבו כמו ענפים, מספקים לו מענה כנגד העלבונות שהוטחו בו, או לחלופין גורמים לו לסגת ולחזור בו מעמדתו הקודמת. המניע העמוק לתגובה זו מתואר במילים וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי, ביטוי המלמד כי דווקא השתיקה שגזר על עצמו עד כה היא שמכריחה אותו כעת לענות. מנגד, ייתכן שהדבר נובע מתחושת העלבון הצורב שספג, מהסתמכות על חושיו הפיזיים המעידים על טעותו של איוב, או מהדחיפות והחיפזון שהוא מרגיש כדי להשיב ולתקן את פזיזותו הקודמת.