קרה לכם פעם שמישהו התנהג אליכם ממש לא יפה, אבל כשהוא היה בצרה או הרגיש לא טוב, פתאום ממש דאגתם לו?
דוד המלך משתף אותנו במשהו דומה. הוא מספר על הפער הגדול בין האהבה שהוא נתן לאויבים שלו, לבין היחס הרע שהם החזירו לו. כשהאויבים שלו היו חולים או בצרה, דוד לא שמח. להפך, הוא היה חבר כל כך נאמן, עד שהוא ממש הרגיש את הכאב שלהם. הוא לבש בגד פשוט וקשה שנקרא שק, כמו שנהגו לעשות פעם אנשים עצובים מאוד, ואפילו צם. המילה בַּצּוֹם מנוקדת בצורה שמלמדת אותנו (כמו ה הידיעה) שלא מדובר בסתם צום רגיל. דוד הצטרף לאותו יום צום מיוחד שקבעו קרובי המשפחה של החולה, ממש כאילו הוא היה בן משפחה שלהם.
דוד גם התפלל עליהם מכל הלב, והוא אומר וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב. למה הוא מתכוון? דוד חשש שהאויבים שלו יחשבו שהוא מתפלל בסתר כדי לבקש מה' שיקרה להם משהו רע ויחמיר את המחלה שלהם. לכן, כדי להוכיח שהכוונות שלו היו טובות וטהורות, הוא ביקש שה' יחזיר אליו, אל החיק שלו, בדיוק את מה שהוא ביקש עבורם. כלומר, כל הטוב והבריאות שהוא התפלל שיקרו לאויבים שלו, הוא ביקש שיתקיימו גם בו. כך כולם יכלו לראות שהוא באמת רצה רק בטובתם.