דברים, פרק ב׳, פסוק י״ט

לקראת הכניסה לארץ ה' מציב לישראל גבולות ומזהיר אותם לקראת התקרבותם לאזור, וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן. אף על פי שישראל לא הגיעו ממש עד לגבול, נאסר עליהם להטיל על העמונים מצור, אַל תְּצֻרֵם, וכן נאסר עליהם לעבור בארצם בכוח או להעבידם בכפייה, וְאַל תִּתְגָּר בָּם. איסור מוחלט זה על כל התגרות נובע מהתנהגותם הצנועה והפחות פוגענית של עמון כלפי ישראל, או מכך שהמרחק הגיאוגרפי הפך כל חיכוך קטן למלחמה כוללת. ה' מבהיר, כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, משום שאת הארץ הזו לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה בזכות קרבתם לאברהם ובזכות כוונתן הטהורה של בנות לוט. חלוקה אלוהית זו נועדה לטעת בישראל ביטחון, שכשם שה' נתן נחלה לקרובי אברהם, כך בוודאי ייתן לזרעו הישיר את ארצם.