התורה עוצרת את שטף התיאור ההיסטורי כדי לספק רקע גיאוגרפי ואתנוגרפי על ארץ עמון ועל יושביה הקדומים. דברים אלו משובצים כמאמר מוסגר מפי משה, המבהיר את גלגוליה של הארץ מידי ענקים לידי בני לוט.
תחילה, הכתוב קובע כי חבל ארץ זה אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב. המרחב כולו היה בעבר טריטוריה עצומה בשליטת ענקים שכונו רפאים. עם הזמן חולקה הארץ הגדולה, כאשר מואב, עמון ועוג מלך הבשן כבשו חלקים ממנה [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].
סביב שאלת שייכותה של ארץ זו להבטחה האלוהית לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, מתקיימת מחלוקת פרשנית. גישה אחת גורסת כי למרות שענקים ישבו בה בעבר, אין זו נחלת הרפאים שהובטחה לישראל. בני ישראל עלולים היו לחשוב שמותר להם לכבוש את עמון מכוח אותה הבטחה, ולכן הכתוב מדגיש שארץ זו רק "נחשבת" כארץ רפאים מבחינה היסטורית, אך בפועל ה' העניק אותה לבני לוט בזכות קרבתם לאברהם, ועל כן חל איסור להתגרות בהם [רש"י, ברכת אשר על התורה]. מנגד, יש הסבורים כי שטח זה הוא אכן חלק בלתי נפרד ממתנת אברהם. לשיטתם, התורה מדייקת במילה תֵּחָשֵׁב כדי ללמד שגם אם כיום אינה נקראת עוד "ארץ רפאים" אלא ארץ עמון, היא עדיין נחשבת כחלק מכלל השטח שהובטח לישראל, אף שהועברה זמנית לבני לוט עקב גלגולי דברים היסטוריים [אור החיים, רשב"ם].
כיבוש הארץ מידי הרפאים לא היה מהלך טבעי. הרפאים היו אנשי פרא שחיו ללא סדר [העמק דבר], ובעלי ממדים עצומים. בני עמון לא היו מסוגלים להורישם בכוחם בלבד, וה' הוא שהשמיד את הענקים מפניהם, בדומה לאופן שבו השמיד עמים אחרים במהלך ההיסטוריה [ספורנו, מלבי"ם]. עובדה זו נועדה לטעת ביטחון בבני ישראל: אם בני עמון הצליחו לנצח ענקים בעזרת ה', קל וחומר שעם ישראל יצליח לרשת את אויביו בבוא העת [רשב"ם].
לאחר הכיבוש, שינו בני עמון את שמם של יושבי הארץ המקוריים [רמב"ן], והם מכונים בפיהם זַמְזֻמִּים (מילה הבנויה על פי כללי הדקדוק העברי התקין [אבן עזרא]). רוב הפרשנים מסכימים כי שם זה נגזר מהשורש ז.מ.מ, המעיד על מחשבה, תחבולה ומזימה. הזמזומים לא היו רק ענקים חזקים, אלא גם אנשים חכמים, ערומים ובעלי מזימות מלחמה [הדר זקנים, חזקוני, נתינה לגר]. הם רתמו את כוחם הפיזי האדיר לטובת כוונותיהם הזדוניות, ומפאת עוצמתם לא היה ניתן למנוע מהם לבצע את כל מה שזממו ותכננו [הטור הארוך, ביאור יש"ר, רש"ר הירש]. השילוב הנדיר בין כוח פיזי לעורמה אסטרטגית הפך אותם לאויב שקשה מאוד להכניעו בדרך הטבע [העמק דבר].