כיבוש ערי סיחון הקיף שטח גיאוגרפי נרחב ומאתגר, החל מערוצי הנחלים ועד לאזורים ההרריים, אך שום מכשול לא עמד בפני בני ישראל. הכיבוש החל מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן, הממוקמת בגדתו הצפונית של הנחל, וכלל גם את הָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל, עיר שהייתה בנויה ממש בתוך נחל ארנון עצמו, והמשיך וְעַד הַגִּלְעָד שנמצא הרחק משם לכיוון צפון [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
על אף ביצוריהן של ערים אלו, לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ. המילה קִרְיָה מתארת עיר המתוכננת בקפידה, שחלקיה מחוברים זה לזה ללא רווחים באופן המקשה מאוד על חדירה מבחוץ [רש"ר הירש]. המילה שָׂגְבָה מבטאת גובה ורוממות, כלומר לא הייתה עיר שהייתה גבוהה וחזקה מכדי שיוכלו לכבוש אותה [אבן עזרא, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ].
מיקומו של הפסוק מעורר שאלה, שכן הוא מופיע לאחר שכבר תואר שלל המלחמה, בעוד שבדרך כלל תיאור כיבוש הערים קודם לתיאור לקיחת השלל. הסיבה לכך היא שהפסוק בא להדגיש נס נוסף הקשור לשלל עצמו: דרכן של אומות העומדות בפני תבוסה היא להשליך את רכושן לנהר כדי שלא ייפול בידי האויב. מכיוון שערי סיחון היו סמוכות לנחל, ואחת מהן אף שכנה בתוכו, הייתה סכנה גדולה שהרכוש יאבד. לכן מודגש שעם ישראל זכה בכל השלל בשלמותו, מבלי שאבד דבר [העמק דבר].
ההצלחה המוחלטת הזו באה לידי ביטוי בסיום הפסוק: אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ. ניצחון זה, שכלל התגברות על ערים מבוצרות ומתוכננות היטב והשגת כל השלל ללא פגע, מוכיח כי מדובר בישועה אלוהית, שכן כוח אנושי רגיל לא היה מסוגל להגיע להישג כזה [ביאור יש"ר].