הפסוק מציג את הכרזתו של ה' למשה על הניצחון הקרב על סיחון מלך האמורי, וחושף מערכת יחסים מרתקת בין השגחה אלוהית, מציאות רוחנית וטקטיקה צבאית. בעוד שקודם לכן המלחמה נראתה כתוצאה של משא ומתן דיפלומטי שכשל, כאן מתברר כי מדובר במהלך מתוכנן של ההשגחה העליונה [ברכת אשר על התורה].
הפרשנים מעלים שאלה מרכזית: מדוע ה' משתמש בלשון עבר במילה הַחִלֹּתִי, עוד בטרם החלה המלחמה בפועל?
גישה אחת מסבירה זאת במישור הרוחני. ה' פונה למשה באופן אישי ("אלי") ואומר לו "ראה", משום שהוא מראה לו מציאות רוחנית שרק אדם במדרגתו יכול לראות. תחילת מפלתו של מלך בשר ודם מתרחשת קודם כל במפלתו של השר הרוחני שלו בשמים. ה' הראה למשה כיצד הוא מכניע את שר האמוריים של מעלה ומדריכו תחת רגליו [רש"י, אלשיך, ברכת אשר על התורה]. לאור זאת, המילה הַחִלֹּתִי אינה מתפרשת רק כלשון "התחלה", אלא נגזרת גם מלשון חולי וחולשה. כלומר, ה' מודיע למשה שהוא כבר החליש את כוחו של סיחון וכפה אותו לפניו [ברטנורא על התורה].
גישה שנייה מסבירה את "ההתחלה" במישור המעשי והאסטרטגי. התחלת הנפילה של סיחון התרחשה ברגע שה' הקשה את לבו וגרם לו לסרב להצעת השלום של ישראל [אור החיים, ביאור יש"ר, רש"ר הירש]. מבחינה צבאית, הניצחון החל בכך שסיחון יצא ביוזמתו לקראת ישראל עם כל עמו, ובכך נטש את עריו המבוצרות והותיר אותן ללא חיל מגן [מלבי"ם]. ניצחון זה מתואר כנס גלוי, שכן בני ישראל לא היו מלומדי מלחמה ואף היו חלשים פיזית מכיוון שלא אכלו לחם ולא שתו יין, ובכל זאת ה' מסר את המלך החזק בידם [צרור המור].
רובד נוסף של פרשנות מתמקד במילה הָחֵל. מעבר למשמעות של התחלה, חכמים דורשים מילה זו מלשון "חולין". ה' למעשה הפך את ארצו של סיחון לחולין, כלומר למקום המותר בכיבוש. לדבר זה יש משמעות הלכתית והיסטורית עמוקה: ארץ סיחון וביתו בחשבון השתייכו במקור לעמון ומואב, עמים שלישראל נאסר להילחם בהם. אולם, מכיוון שסיחון כבש את האזורים הללו מידם, הארץ "נטהרה" והפכה מותרת לכיבוש עבור בני ישראל [תורה תמימה על התורה, צפנת פענח].
לגבי הציווי רָשׁ, מילה זו נושאת משמעות כפולה: היא משמשת גם מלשון גירוש וגם מלשון ירושה. ה' מצווה את משה שעליו לגרש את סיחון מארצו על מנת שיוכל לרשת אותה [העמק דבר]. בכך, ה' מורה למשה להתחיל את תהליך כיבוש ונחלת הארץ כולה דווקא בארצו של סיחון [רש"ר הירש], ולעשות זאת בביטחון, בכוח וללא כל היסוס [ביאור שטיינזלץ].