לאחר תקופה ממושכת של נדודים סביב הר שעיר, מגיעה הוראה אלוהית החלטית שמשנה את כיוון המסע של בני ישראל. הציווי לחדול מן ההקפה ולפנות צפונה אינו רק הוראת ניווט גיאוגרפית, אלא טומן בחובו משמעויות היסטוריות ורוחניות עמוקות בנוגע ליחסים המורכבים שבין עם ישראל לאדום.
ברמה הפשטנית והגיאוגרפית, המילה רַב משמעותה די, כלומר די לכם סֹב ולהקיף אֶת הָהָר הַזֶּה, שהוא הר שעיר [ביאור שטיינזלץ, חזקוני]. כעת מגיעה ההוראה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה, שפירושה לצאת לכיוון מוגדר לעבר ארץ ישראל, שכן באותה עת שהו בני ישראל במדבר שמדרום לה [רשב"ם, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה מעשית, הפרשנים מסבירים כי פנייה זו משמעותה סיבוב לרוח המזרחית, כך שהם הולכים ממזרח ופניהם מופנות לצפון [רש"י, ביאור יש"ר]. עם זאת, חלק מן המפרשים מעירים כי אף שזו הייתה התוכנית המקורית, בפועל, מכיוון שמלך אדום סירב לתת להם לעבור בגבולו, הם נאלצו לעשות עיקוף גדול לאורך כל הגבול הדרומי והמזרחי של מואב, ורק לאחר מכן יכלו באמת לפנות צפונה [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, חזקוני]. מבחינת תזמון המסע, ציווי זה מסמן כי דור המדבר שעליו נגזרה הגזירה כבר מת, וכעת הגיעה השעה להתחיל להשתדל באופן מעשי בירושת הארץ [רלב"ג].
רובד נוסף ומרכזי בפרשנות רואה בפסוק התייחסות ישירה לעשיו ולגלות אדום. השימוש במילים רַב לָכֶם אינו מקרי; ה' משתמש בלשון זו כדי לשלם לעשיו שכר על כך שכיבד את יעקב בעבר כשאמר לו "יש לי רב" [רא"ש, דעת זקנים, שפתי כהן]. הפרשנים מרחיבים רבות על כך שה' מנע מישראל להילחם בעשיו בשל זכותו העצומה במצוות כיבוד אב. עשיו נהג להחליף את בגדיו וללבוש בגדים חמודות ונאים במיוחד רק כדי לשרת את יצחק אביו (ואף כיבד את שאר האבות הקבורים באותו הר). ה', שאינו מקפח שכר שום בריה, מעניק לעשיו את שכרו בעולם הזה כדי שלא יהיה לו פתחון פה לעולם הבא [רבנו בחיי, רא"ש, צאינה וראינה, שפתי כהן].
לאור זאת, המילה צָפֹנָה נדרשת על ידי פרשנים רבים מלשון "הצפנה" והסתרה. ה' מורה לישראל כיצד לנהוג בזמן גלות אדום: כל עוד לא הגיעה שעתם, עליהם להצפין ולהסתיר את עצמם מפני עשיו, ולא להתגרות בו [העמק דבר, רבנו בחיי]. ההצפנה באה לידי ביטוי בשני אופנים: מבחינה חומרית, זוהי אזהרה ליהודים בגלות שלא להבליט את עושרם והצלחתם בבניית בתים מפוארים ולבישת בגדי כבוד, שכן הדבר מעורר את קנאתו של עשיו הסבור שיעקב גזל ממנו את הברכות, והתנהגות ראוותנית זו היא שמביאה תלאות על ישראל [כלי יקר]. מבחינה רוחנית, ההצפנה משמעותה בריחה והסתתרות בתוך לימוד התורה [שפתי כהן].
מצב זה של הקפת האויב והסתרה מתוכנן להימשך ימים רבים, עד לביאת מלך המשיח ולזמן שבו יעמדו רגלי ה' על הר הזיתים, אז יינתן לישראל הכוח להתמודד עם אדום [כלי יקר, רא"ש, שפתי כהן]. לבסוף, ישנו רמז נוסף במילה צָפֹנָה – היא מרמזת על בית המקדש, שהיה "צפון" ומוסתר בידי ה' בתוך ישראל, ועתיד להיחרב על ידי אדום [רבנו בחיי].