פנייתו של משה אל סיחון מלך האמורי משלבת בקשה למעבר בטוח יחד עם מסר תקיף ונחרץ.
הכפילות במילים בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ זכתה למספר התייחסויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הכוונה להליכה אך ורק בדרך הראשית, הציבורית והמוכרת לכל, המקבילה למושג "דרך המלך" [אבן עזרא, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי חזרת המילה נועדה להדגיש התמדה ותנועה רציפה ללא הפסקה [ביאור יש"ר].
תנועה רציפה זו באה לידי ביטוי בהמשך הפסוק בהבטחה לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול, כלומר הימנעות מסטייה לצדדים [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, בחירת המילה אָסוּר טומנת בחובה משמעות עמוקה יותר. בניגוד לפנייה למלך אדום, שם השתמש משה בפועל "נִטֶּה", כאן השימוש במילה אָסוּר מעביר מסר של ודאות מוחלטת: המעבר בארץ יתרחש בבירור ובכל מקרה, וישראל לא יסטו למקום אחר צפונה או דרומה, אפילו אם המלך יתנגד לכך [העמק דבר].