לאחר שהחכמה הובילה לתסכול, האדם מנהל שיח פנימי ומזרז את עצמו במילים אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה־נָּא, כדי לחפש משמעות דרך החוויה החושית. הוא עורך ניסוי ומאתגר את עצמו בהנאות, במשתאות יין או בניסיון להמיס את יצרו הרע, בתקווה שההחלטה אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב תעניק לו חיים נעימים וצלילות מחשבתית. עם זאת, המסקנה העולה מן הניסוי היא שוְהִנֵּה גַם־הוּא הָבֶל, שכן נהנתנות ושפע פיזי אינם פותרים את שאלות הקיום ופעמים רבות אף מובילים לקלקול ולחטא. יתרה מזו, גם במישור הרוחני כל הישג או שלווה בעולם הזה נחשבים לזמניים וחסרי משמעות לעומת חיי הנצח של העולם הבא.
קהלת, פרק ב׳, פסוק א׳
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.