בימי גדולתו יצא שלמה המלך לתנופת עשייה והתרחבות חומרית שבה הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי, כלומר ביצע פעולות מופלאות והרבה את הונו האישי. במסגרת זו הוא מצהיר כי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים וכן נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים כדי לספק את חושיו ולהרבות תענוגות, התמסרות שטמון בה חשש לשקיעה בחומר ולסכנה רוחנית. מנגד, יש המסבירים כי עשייה זו כוונה כולה לשם שמים ולהגדלת החסד, כך שהמבנים שהקים היו למעשה בתי מדרש ובתי תמחוי, ואת הכרמים נטע משלו כדי לא להפקיע שטחים מאזרחיו. ברובד סמלי, המילים מייצגות את הרבצת התורה בעם כאשר תלמידי החכמים יושבים בשורות מסודרות כנטיעות הכרם, או משמשות כרמז לקיום המצוות ולשפע שזכו בו ישראל עם כניסתם לארץ.
קהלת, פרק ב׳, פסוק ד׳
הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.