קהלת, פרק ב׳, פסוק ה׳

שלמה המלך רותם את הבנתו היסודית בטבע כדי ליצור מרחבים חקלאיים מדויקים. הוא הקים גַּנּוֹת המיועדים לירקות ופרחים או למגוון רחב של אילנות שונים, וּפַרְדֵּסִים המוקדשים לעצי מאכל בכלל או למין אחד בלבד של עץ. במעשה של וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי, הוא לא הסתפק בנטיעה של כל סוגי הפירות, אלא התאים במדויק כל אילן לסוג העפר ולמקורות המים הראויים לו. באמצעות זיהוי עורקי ההזנה התת קרקעיים המתנקזים לירושלים מכל העולם, הוא ידע לשתול כל צמח על הגיד המוביל לאזור גידולו המקורי, וכך גידל בהצלחה צמחים ופירות מכל קצוות תבל.