קהלת, פרק ב׳, פסוק ט׳

שלמה המלך מסכם את צמיחתו העצומה בענייני החומר ואת ביצועם של מעשים מופלאים מתוך שמחה, ומעיד כי וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי בזכות פעולותיי העצמאיות. הצלחתו הייתה גדולה מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי, אמירה כללית שנועדה לרמוז שעלה על אביו דוד, ונוסחה כך מתוך כבוד אליו. למרות הטרדות הרבות הכרוכות בניהול ממלכה כה עשירה, הוא מצהיר כי אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי, כלומר חכמתו התקיימה ולא נשכחה, והיא זו שאפשרה לו לנהל את עסקיו ולהשקיע את משאביו בתבונה. חכמה זו נשארה עמו לתמיד משום שנקנתה באַף, מתוך עמל וזיעת אפיים, או בזכות הענווה שאפשרה לו ללמוד בשתיקה גם כאשר רבו כעס עליו.