יצא לכם פעם לראות שני חברים שרבים מריבה קשה? זה תמיד לא נעים לראות אנשים שפוגעים אחד בשני. גם משה רבנו לא היה מסוגל לעמוד בצד כשראה חוסר צדק. הייתה לו אהבה עצומה לעם שלו, והאכפתיות הזו היא בדיוק התכונה שהפכה אותו למתאים להיות המנהיג והשליח של ה'.
כשהוא יוצא אל אחיו, הוא רואה שני אנשים עברים נצים - כלומר, נאבקים ורבים. זו לא הייתה סתם מריבה קטנה שחלפה מהר, אלא מצב קבוע של סכסוך. המפרשים מסבירים שהאנשים האלו היו דתן ואבירם, שהיו מוכרים ככאלה שאוהבים לעורר מחלוקות.
משה פונה מיד אל האיש התוקף ושואל אותו: למה תכה. שימו לב שמשה שואל בלשון עתיד, כאילו המכה עוד לא קרתה. הסיבה לכך היא שהאיש עדיין לא הכה את חברו בפועל, אלא רק הרים את ידו. מכאן אנחנו לומדים שכל מי שרק מרים יד על חבר שלו כבר נקרא רשע. הרי קיבלנו את הידיים והאיברים שלנו כדי לעשות חסד ולעזור, ולא כדי לפגוע באחרים.
משה מסיים את השאלה במילה רעך. הוא בעצם מוכיח אותו ואומר לו: הרי שניכם אחים, שניכם סובלים יחד מאותה צרה ומאותו שעבוד קשה במצרים. במקום לאהוב אחד את השני ולתמוך זה בזה, איך ייתכן שאתם רבים?