קרה לכם פעם שהייתם בצרה גדולה והבטחתם המון הבטחות רק כדי שהיא תיגמר, אבל ברגע שהכל הסתדר שכחתם מהן לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לפרעה. כשהצפרדעים הציקו לו, הוא נשבר והבטיח לשחרר את בני ישראל. המילה הָרְוָחָה מתארת את תחושת ההקלה הגדולה שהוא הרגיש כשהמכה חלפה. למרות שהצפרדעים מתו והשאירו ריח רע, ארץ מצרים הייתה כל כך גדולה שהריח התפזר, ופרעה הרגיש שוב שיש לו אוויר לנשימה והצרה מאחוריו.
ברגע שהסכנה עברה, הוא חזר לעקשנות שלו. המילה וְהַכְבֵּד מלמדת אותנו שזה לא קרה בבת אחת, אלא היה תהליך ארוך. המכה כל כך הכניעה אותו, שהוא היה צריך ממש להתאמץ ולהכריח את עצמו להיות עקשן. הוא אפילו הסכים לסבול את הריח הרע שנשאר, ובלבד שלא ייאלץ להיכנע לקול ה'. בגלל העקשנות הזו, הוא וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כלומר הוא פשוט התעלם ממשה ואהרן שבאו לדרוש ממנו לקיים את הבטחתו ולשלוח את העם.
בסוף התורה מזכירה שכל זה קרה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. היינו יכולים לחשוב שאחרי שפרעה ראה בעיניים שלו שהתפילה של משה עזרה לו, הוא יכיר ביד ה' ויקיים את המילה שלו. לכן התורה מזכירה לנו שה' כבר אמר למשה מראש שפרעה ימשיך לסרב ולהקשות את לבו, אפילו אחרי שיקבל בדיוק את ההקלה שביקש.