תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד כל כך חשוב, עד שאתם צריכים לזכור אותו לא רק בראש, אלא להרגיש שהוא ממש ממלא את כל הגוף שלכם. ה' נותן לנביא נבואות חשובות ומבקש ממנו לעשות משהו שנשמע קצת מפתיע. ה' אומר לו בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וגם וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא. כמובן שהכוונה היא לא לארוחה רגילה, אלא זהו משל. ה' מבקש מהנביא להקשיב לנבואות כל כך טוב, עד שהן ימלאו את כל המחשבות שלו, בלי להשאיר מקום לדברים אחרים. הנביא מתבקש ללמוד מתוך אֵת הַמְּגִלָּה, כלומר לקחת את דברי הנבואה מתוך המגילה ולהכניס אותם עמוק לליבו.
הנביא מסכים מיד ואומר וָאֹכְלָה, כלומר, הוא באמת הקשיב לדברים, קיבל אותם והפנים אותם. ואז קורה דבר מיוחד. למרות שהיו במגילה גם נבואות קשות, הנביא מספר: וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק. איך יכול להיות שמילים לא קלות מרגישות כמו דבש? התשובה היא שהנביא רצה מאוד לעשות את השליחות של ה' בלב שלם ובחשק רב. עצם הידיעה שאלו הן המילים של ה', הפכה אותן לנעימות עבורו, והמילה לְמָתוֹק פשוט באה להדגיש עד כמה המילים האלו היו באמת מתוקות וטובות עבורו.