קרה לכם פעם שמישהו ניסה להסביר לכם משהו חשוב בשפה שאתם בכלל לא מכירים? בטח היה לכם קשה מאוד להבין. בנבואה הזאת ה' אומר ליחזקאל הנביא משהו מפתיע. ה' מסביר לנביא שהוא לא שולח אותו אֶל־עַמִּים רַבִּים, כלומר לעמים שמגיעים מארצות רחוקות מאוד. בגלל זה יחזקאל לא צריך להתאמץ ללמוד שפות חדשות. ה' אומר על העמים האלה שאתה לא תִשְׁמַע את דבריהם, והכוונה כאן היא לא לשמיעה רגילה באוזניים אלא להבנה. כלומר, עמים שאתה פשוט לא מבין את השפה שלהם.
אבל כאן מגיע הדבר העצוב. ה' אומר לנביא אִם־לֹא, שזו לשון של שבועה. ה' נשבע שאילו הוא כן היה שולח את יחזקאל לאותם עמים זרים, הֵמָּה יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ, כלומר הם היו מקשיבים ומקבלים את דבריו ברצון. למרות שהם לא מבינים את השפה, הם היו מחפשים מישהו שיתרגם להם רק כדי להבין את המסר של ה'.
לעומת זאת, יחזקאל נשלח אל עם ישראל שמדבר בדיוק בשפה שלו, אבל דווקא הם מסרבים להקשיב. ה' מראה לנביא שהסיבה שבני ישראל לא מקשיבים היא לא בגלל שהם לא מבינים את המילים, אלא פשוט בגלל שהם עקשנים ולא רוצים לקבל את התוכחה.