יחזקאל, פרק מ״א, פסוק ט׳

עוביו של הקיר החיצוני של התאים המקיפים את המקדש, הוא רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר־לַצֵּלָע אֶל־הַחוּץ, עמד על חָמֵשׁ אַמּוֹת. באשר לבניין התאים עצמו, הנקרא בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת, המילה מֻנָּח מתפרשת לרוב כשטח פנוי וריק. שטח זה שימש כחלל בפינות המזרחיות עבור פתחי הכניסה למערכת התאים, או כמסדרון אוויר שהפריד בין התאים להיכל עצמו. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה כמתארת מבנה פיזי, כדוגמת הקיר הפנימי שהלך והצר כלפי מעלה כדי להניח עליו את קורות התקרה, או כקיר אמצעי שהיה מונח ומפריד בין שתי שורות של תאים.