בראשית, פרק ל״ו, פסוק י״א

רשימת בניו של אליפז טומנת בחובה רמז לפיצול ולפירוד העתידי של משפחת עשו לעמים שונים. הכתוב פותח במילה וַיִּהְיוּ, שלכאורה נראית מיותרת. [העמק דבר] מסביר כי מילה זו, המופיעה גם בהמשך תיאור תולדות עשו, באה להדגיש את חוסר האחדות במשפחתו. בניגוד למשפחת יעקב, צאצאי עשו לא נשארו מלוכדים. אמנם במשך תקופה מסוימת הם ישבו יחד בהר שעיר, אך בסופו של דבר כל אחד מהבנים הפך לזרע ולאומה בפני עצמה, והם התפזרו למקומות שונים. כך למשל, צאצאיו של צְפוֹ הלכו לארץ כתים ומהם יצאו גיבורי רומי, תֵּימָן הלך לארץ תימן והקים שם אומה, וכן עמלק נפרד והיה לעם עצמאי. לכן התורה מדגישה שכל קבוצת בנים הפכה בסופו של דבר לישות נפרדת לחלוטין.