נישואיו של עשו לבת דודו חושפים רובד מעניין של שינויי שמות ודינמיקה משפחתית מורכבת במזרח הקדום. הכתוב מציג את אשת עשו תחת השם בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל, בעוד שבמקום אחר בספר בראשית היא נקראת בשם "מחלת". הפרשנים הציעו מספר דרכים ליישב את הפער הזה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהיו לה שני שמות, תופעה שהייתה מקובלת מאוד במזרח הקדום, שבו אנשים החזיקו במספר שמות או החליפו אותם בהתאם לנסיבות חייהם [אם למקרא, גור אריה]. גישה אחרת מצביעה על קשר לשוני הדוק בין השמות: המילה "מחלת" בארמית משמעותה מתוק, בדומה למשמעות השם בשמת בעברית, המעיד על מתיקות וריח בושם [שד"ל].
גישה שונה גורסת כי שני השמות אינם שמותיה המקוריים, אלא שמות תואר [רמב"ן]. לפי כיוון זה, עשו הוא ששינה את שמה ממחלת, שצלילו בעברית מזכיר מחלה וכיעור, לשם המכובד בשמת, מלשון בשמים. עשו חיבב אותה במיוחד משום שהייתה ממשפחתו ולא הכעיסה את הוריו, יצחק ורבקה, בניגוד לנשותיו הקודמות שנענשו ומתו ללא בנים [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ].
השם "מחלת" מהווה בסיס לדרשה ידועה של חז"ל, ולפיה שלושה אנשים זוכים שיימחלו להם כל עוונותיהם: גר שמתגייר, אדם שעולה לגדולה, ואדם שנושא אישה [רש"י, רבנו בחיי]. הסיבה למחילה זו היא שעצם הנישואים הופכים את האדם לבריה חדשה ושלמה, שכן אדם בלא אישה נחשב לחצי גוף [גור אריה, חומש קה"ת]. בנוסף, הנישואים מסמלים קבלת אחריות: כשם שגר לוקח אחריות על עצמו ומנהיג לוקח אחריות על דורו, כך הנושא אישה לוקח אחריות על הנהגת ביתו [פרדס יוסף]. אף על פי שלעשו כבר היו נשים וילדים, ואף על פי שהיה אדם רשע, עצם מעמד הנישואים העניק לו מחילה באותה שעה [משכיל לדוד]. בין הפרשנים קיימת מחלוקת גרסאות מעניינת האם השם "מחלת" מעיד על כך שנמחלו עוונותיו של עשו, או שמא נמחלו עוונותיה שלה [שד"ל, ברכת אשר על התורה].
הכתוב מוסיף ומציין כי היא אֲחוֹת נְבָיוֹת. התוספת נועדה ללמד שישמעאל אביה מת סמוך לזמן נישואיה, ואחיה נביות הוא זה שלקח את האחריות והשיא אותה לעשו, ולכן היא נקראת על שמו [רש"י]. מעבר לכך, אזכור שמו של נביות כאן מוכיח מעל לכל ספק שבָּשְׂמַת זו היא אותה "מחלת" שהוזכרה קודם לכן, ומונע את המחשבה שמדובר בשתי בנות שונות של ישמעאל [ברכת אשר על התורה].