רשימת מלכי אדום ממשיכה, תוך ציון מותו של המלך הקודם ועלייתו של יורשו, כאשר הכתוב מקפיד לציין את עיר מוצאו של המלך החדש. עיקר תשומת הלב הפרשנית מופנית לבירור זהותה ומשמעותה של העיר מִבׇּצְרָה.
הגישה הפשטנית מזהה את בצרה כעיר הממוקמת בארץ אדום [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, מסורת חז"ל מזהה אותה דווקא כאחת מערי מואב [רש"י, שד"ל]. זיהוי זה מעורר שאלה: מדוע התורה מדגישה את מוצאו של המלך מעיר זרה, ומדוע יש צורך לדרוש את משמעות הדבר, הרי גם אצל מלכים אחרים מוזכרת עיר מוצאם? התשובה לכך נשענת על הכלל הפרשני לפיו בכל מקום שבו ניתן להפיק לקח ומסר מתוך הכתוב, יש לדרוש אותו [דברי דוד], וכן כדי להסביר מדוע יובב מיוחס גם אחר אביו וגם אחר עיר מוצאו, בניגוד למלכים אחרים [שפתי חכמים].
מתוך כך, הפרשנים קובעים כי הציון המדויק של העיר נועד ללמד על עתידה. מכיוון שבצרה המואבית סייעה לאומה אחרת והעמידה מלך עבור אדום, היא עתידה ללקות ולהיענש יחד עם אדום לעתיד לבוא [רש"י, קיצור בעל הטורים, שפתי חכמים].