הפרידה הפיזית בין יעקב לעשו נבעה בראש ובראשונה מהצלחתם הכלכלית הכבירה. מכיוון ששני האחים עסקו בעיקר ברעיית צאן וצברו עדרים עצומים, נוצר אילוץ מעשי שהכריח אותם להתרחק ולגור הרחק זה מזה [ביאור שטיינזלץ].
המשמעות הפשוטה של המילים וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם היא שהשטח לא הצליח לספק די מרעה לבהמות הרבות שהיו ברשותם [רש"י, ביאור יש"ר]. עם זאת, מתעוררת תהייה גיאוגרפית: האם ארץ כנען כולה לא הייתה רחבה מספיק כדי להכיל את שניהם? כדי ליישב זאת, מפרשים מציינים כי הצירוף אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אינו מתייחס לארץ המובטחת כולה, אלא לעיר מגוריהם הספציפית, חברון, שבה חיו אברהם ויצחק. ארץ כנען אכן הייתה מסוגלת לשאת כמות רכוש גדולה פי אלף מזו שהייתה להם, אך כאשר עשו הבין שלא יוכל להמשיך לחיות יחד עם אחיו במקומו המצומצם שבעיר, הוא בחר לעזוב את הארץ כולה ולהותיר אותה ליעקב [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].
מעבר לאילוץ הכלכלי של חוסר המקום למרעה, הפרשנים מזהים מניעים עמוקים ואישיים יותר לעזיבתו של עשו. גישה מרכזית מראה כי עשו בחר להתרחק מיעקב כדי להתחמק מ"שטר החוב" של הגזרה האלוהית שניחתה על זרעו של יצחק, ולפיה עליהם להיות גרים בארץ נוכריה. עשו העדיף לוותר לחלוטין על חלקו במתנת הארץ, ובלבד שלא ייאלץ לשלם את מחיר הגלות והשעבוד. אל מניע זה הצטרפה גם תחושת בושה עמוקה של עשו על כך שמכר את בכורתו ליעקב, בושה שדחפה אותו להתרחק מאחיו לצמיתות [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים].