שמותיהם של בני אצר טומנים בחובם רבדים עמוקים של מוסר והשקפה רוחנית, ומפורשים על ידי חכמי ישראל מעבר למשמעותם ההיסטורית הפשוטה. הגישה הראשונה רואה בשם אֵצֶר רמז להתנהגות שלילית, ודורשת אותו כראשי תיבות של שלושה דברים שאסור לאדם להסתכל בהם: פני אשה, פני צלם (עבודה זרה) ופני רשע. לפי קו מחשבה זה, בני אצר נקראו כך על שם מעשיהם הפסולים [נחל קדומים, פרדס יוסף].
מנגד, גישה אחרת מציגה פירוש רוחני, הקושר את השם אֵצֶר למושג "אוצר". לפי תפיסה זו, הפסוק רומז לאנשים החפצים לאצור לעצמם אוצרות של טוב נצחי בעולם הבא. כדי לזכות לאותו שפע עתידי, עליהם לסבול ייסורים בעולם הזה ולוותר על תענוגות חולפים. שמות הבנים, בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן, מייצגים את אותם ייסורים וקשיים שהאדם מקבל עליו באהבה. הדבר בא לידי ביטוי מובהק בשם וַעֲקָן, שמשמעותו נגזרת מהמילה "עקא", שפירושה צרה ומצוקה. כך, קבלת הקשיים והצרות בעולם הזה היא האמצעי למלא את אוצרותיו הרוחניים של האדם לעתיד לבוא [אור החיים].