בתוך רשימות היוחסין של משפחת עשו, עוצר הכתוב כדי להתמקד בדמותו של ענה, רועה צאן שפעולותיו במדבר הותירו חותם היסטורי. דרך תיאור קצר, נחשפים מוצאו המשפחתי המורכב ותגליתו יוצאת הדופן.
המילה וְאַיָּה פותחת באות וי"ו, דבר שעורר את תשומת לב הפרשנים. הגישה המרכזית היא שזוהי וי"ו תחילית יתרה שאין לה משמעות מיוחדת, והשם הוא פשוט "איה", תופעה המוכרת במקומות נוספים במקרא [רמב"ן, רד"ק, רש"י, רבינו בחיי]. עם זאת, יש הסבורים כי הוי"ו היא חלק בלתי נפרד מהשם, והאדם אכן נקרא "ואיה" [רשב"ם, בכור שור, ביאור יש"ר]. גישות אחרות מציעות כי הוי"ו מרמזת על מילה חסרה, אולי בנים נוספים שלא הוזכרו משום שלא העמידו תולדות [רד"ק], או רמז לבת נוספת, אהליבמה, שהושמטה מכאן [שד"ל]. מנגד, יש שראו בתוספת האות רמז למעמדו של איה, שהיה משני וצעיר לענה אחיו הבכור והעיקרי [העמק דבר].
ההדגשה במילים הוּא עֲנָה נועדה בראש ובראשונה לעשות סדר בשושלת. מאחר שהיה אדם נוסף בשם זה במשפחה – דודו של ענה זה, אחי צבעון אביו – הכתוב מבהיר כי מדובר בענה בן צבעון, שהוא חותנו של עשו [רמב"ן, רד"ק, טור, ביאור יש"ר]. אולם, בעקבות מסורת חז"ל, פרשנים רבים חושפים כאן סוד משפחתי אפל: צבעון בא על אמו (אשת שעיר) וממנה נולד ענה. לפיכך, ענה היה בו-זמנית בנו של צבעון ואחיו מאמו, וההדגשה באה לומר שזהו אותו ענה הידוע מתחילת הפרשה, שנולד מתוך קלקול מוסרי זה [רש"י, רד"ק, רבינו בחיי, תורה תמימה, בכור שור].
לב האירוע מתואר במילים אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם. רובם הגדול של הפרשנים מסכימים כי "ימים" הם פרדים. ענה, שרעה את חמורי אביו במדבר, הבחין בקרבה הביולוגית בין מיני הבהמות, והרביע במכוון חמורים עם סוסות, ובכך הביא לעולם מין חדש מעורב. מעשה זה נחשב בדורו לחכמה גדולה [רמב"ן, טור, תולדות יצחק]. הפרשנים מצביעים על קשר סמלי עמוק: ענה, שהיה בעצמו תוצר של קשר פסול וממזרות, הביא לעולם בריה פסולה של כלאיים, בניגוד לרצון ה' שברא כל בריה למינה [רד"ק, רש"י, רבינו בחיי, בכור שור, חזקוני]. שמו של המין החדש, "ימים", נובע מהאימה שהוא מטיל על הבריות, שכן מכתה של פרדה נחשבת לקשה ולבלתי ניתנת לריפוי [רש"י, רד"ק, בכור שור]. מאחר שמוזכרות פרדות עוד קודם לכן במקרא, בימי יצחק, מסבירים הפרשנים שענה היה הראשון שביצע את ההכלאה באופן יזום ומכוון, או שעד ימיו ההכלאה התרחשה רק בטבע מעצמה ללא התערבות אדם [חזקוני, ברטנורא, צאינה וראינה].
מול גישה זו, ניצבת מסורת פרשנית שונה לחלוטין הנשענת על תרגום אונקלוס, שפירש את המילה "ימים" כגיבורים. לפי קו מחשבה זה, ה"ימים" היו אומה של ענקים קדמונים ומטילי אימה. ענה רעה את החמורים לבדו במדבר, ואותם ענקים באו לגזול אותם ממנו. המילה "מצא" מתפרשת כאן מלשון ניצחון וגבורה (בדומה לביטוי "תמצא ידך לכל אויביך"). ענה נלחם בהם, הציל את החמורים מידם, והתפרסם בזכות גבורתו [רמב"ן, רשב"ם, רבינו בחיי, פענח רזא]. יש שהוסיפו כי ייתכן שלא מדובר בבני אדם אלא בחיות רעות ומפחידות שאותן ניצח במו ידיו [רשב"ם, פענח רזא, נתינה לגר].