רשימת צאצאיו של עשו נפתחת בציון נשותיו, תוך תיאור שמציף פערים ניכרים מול שמות הנשים שהוזכרו בפרשיות קודמות, לצד ייחוס משפחתי מורכב ומעורר תמיהה. הכתוב מציין כי עשו לָקַח אֶת־נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן, כלומר הוא בחר במכוון לשאת נשים ממשפחות כנעניות ולא ממשפחת אברהם [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים כמה דרכים ליישב את הפער בין השמות המופיעים כאן לבין שמות נשותיו של עשו שהוזכרו בעבר (יהודית, בשמת ומחלת). הגישה המרכזית בקרב חלק ניכר מהפרשנים היא שמדובר באותן נשים עצמן, אך היו להן שמות כפולים או שמות ששונו מסיבות שונות [רד"ק, חזקוני]. לפיכך, עָדָה היא בשמת בת אילון. היא נקראה בשמת משום שהייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה, ונקראה עדה משום שהייתה מקשטת את עצמה בעדיים עבור האלילים [רש"י, רמב"ן, חומת אנך], או שעשו קרא לה כך כדי לומר שהברכה סרה ו"עדה" ממנו [ביאור יש"ר].
באופן דומה, אׇהֳלִיבָמָה (שנכתבת במקרא כמילה אחת רצופה [מנחת שי]) היא למעשה יהודית בת בארי. עשו, מתוך רצון להטעות את אביו יצחק ולהציג מראית עין של צדקות, שינה את שמה ליהודית כדי לרמוז שהיא כופרת בעבודה זרה. בנוסף, הוא שינה את שם אביה מ"ענה" ל"בארי", ואת מוצאה מ"חיוי" ל"חיתי", משום שהחיווים היו אדוקים במיוחד בעבודה זרה ובעלי ייחוס פגום [רש"י, רמב"ן, שפתי חכמים, גור אריה, משכיל לדוד, יריעות שלמה]. השם אהליבמה עצמו מרמז על כך שהייתה ממציאה אוהלים ובמות לעבודה זרה [חומת אנך].
מול גישה זו, פרשנים אחרים מציעים קו מחשבה שונה, לפיו אהליבמה אינה יהודית, אלא אישה חדשה ומאוחרת יותר שעשו נשא כאשר עבר להר שעיר. לדעתם, יהודית מתה ללא בנים ולכן אינה מוזכרת כאן, שכן פרשה זו מונה רק את הנשים שהעמידו לעשו צאצאים [רשב"ם, העמק דבר, שד"ל, ביאור יש"ר, הדר זקנים]. נישואיו לאהליבמה הם אלו שמשכו את עשו להשתקע בהר שעיר [ספורנו].
הקושי הבולט השני בפסוק הוא הייחוס הכפול: בַּת־עֲנָה בַּת־צִבְעוֹן. כיצד ייתכן שהיא בתו של ענה ובתו של צבעון בעת ובעונה אחת? גישה אחת, הפשטנית יותר, מסבירה כי ענה היה בנו של צבעון, והכתוב מייחס את אהליבמה לאביה ולסבה, שכן מקובל במקרא ש"בני בנים הרי הם כבנים" [רשב"ם, רד"ק, ביאור יש"ר, חזקוני, מחוקקי יהודה].
אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכפילות זו עדות לשחיתות המוסרית העמוקה של משפחות כנען ושעיר. לפי פירוש זה, צבעון בא על אמו והוליד את ענה, ולאחר מכן בא צבעון על כלתו (אשת ענה) וממנה נולדה אהליבמה. לפיכך, היא מיוחסת לשניהם, והכתוב בא להודיענו שכולם נולדו מפסולי חיתון וגילוי עריות [רש"י, מזרחי, גור אריה, משכיל לדוד, פרדס יוסף].
בצד פירושים אלו, קיימות נקודות מבט ייחודיות נוספות. יש המציעים כי צבעון מת ללא בנים מאחת מנשותיו, וענה בנו ייבם אותה. הילדה שנולדה נקראה אהליבמה (מעין נוטריקון של "אוהל יבמה"), ונחשבה לבת צבעון המת על פי חוקי הייבום, אף שביולוגית הייתה בתו של ענה [שד"ל]. דעה אחרת גורסת כי "ענה" אינו איש אלא אישה, ואהליבמה היא בתה של ענה ובתו של צבעון [אבן עזרא, הדר זקנים בשם רבנו תם].