רשימת בני שעיר החורי נחתמת בציון מנהיגיהם ומיקומם הגיאוגרפי, תוך חשיפת מבנה הנהגה שקדם לשלטון עשו. הכתוב מכנה את המנהיגים אַלּוּפֵי הַחֹרִי. תואר זה מצביע על דרגת שררה מובחנת, וייתכן כי אלופי אדום המאוחרים יותר אימצו את התואר הזה מן החורים המקומיים, או שחלק מהחורים הצליחו לשמר את מעמדם ולהיוותר אלופים גם בהמשך [ביאור שטיינזלץ].
אזכור המיקום בְּאֶרֶץ אֱדוֹם מעורר שאלה, שכן עשו, הוא אדום, טרם ביסס שם את שלטונו. על דרך הפשט, הכתוב מתייחס לאזור על שם עתידו, כפי שייקרא לאחר כיבושו. ואולם, גישה אחרת מסבירה כי עפר הארץ היה אדום מטבעו, ולכן חבל הארץ נקרא כך עוד לפני בואו של עשו. לפי תפיסה זו, צאצאי עשו נקראו "אדום" בהמשך לא רק על שמו, אלא גם על שם הארץ האדומה שבה התיישבו [העמק דבר].
האחים החותמים את הרשימה הם וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן. סדר הופעתם מעיד על סדר לידתם: דישון נולד ראשון, אחריו אצר, ודישן הוא הצעיר מכולם [ריב"א, הדר זקנים]. הדמיון הרב בין השמות דישון ודישן, והעובדה שבהמשך הפרשה הכתוב משנה לעיתים את ניקוד שמם (קורא לדישון הראשון "דישן" ולהפך), העסיקו רבות את הפרשנים ובעלי המסורה [בכור שור]. תופעה זו מוסברת כדרכו הרגילה של המקרא לשנות מעט את כתיבתו או ניקודו של שם כאשר הוא חוזר עליו, כפי שמצינו בשמות כמו פנואל ופניאל או מחויאל ומחייאל [חזקוני].
כדי להבחין בקריאה הנכונה בין "דישון" ל"דישן" לאורך הפסוקים המורכבים בפרשה, יצרו חכמי המסורה והפרשנים סימני זכרון שונים המבוססים על ימי השבוע ועל הימים שבהם קוראים בספר התורה [ריב"א, הדר זקנים, חזקוני]. כמו כן, מובהר כי ישנו "דישון" נוסף בפרשה, שהוא בנו של ענה, והוא נקרא בשם דומה לשם דודו, אך הוגה באופן שונה מעט מדישן הצעיר, כדי למנוע בלבול במשפחה [ריב"א].