בראשית, פרק מ״א, פסוק י״א

שר המשקים מבקש לשכנע את פרעה ביכולותיו של הנער העברי לפתור חלומות, ומציג מקרה מורכב שפתרונו אינו נשען על חוכמה רגילה או ניחוש. באומרו וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא, הוא מדגיש כי חלומותיהם היו כה דומים עד שהצטיירו כחלום אחד, ואף נחלמו באותו הזמן בדיוק. נתון זה שולל את שיטות הפתרון המקובלות הנשענות על גרמי השמיים, שהיו מחייבות לגזור על שניהם גורל זהה, ומבליט את גדולת הפותר שהשכיל להבחין בדקויות ולהפריד בין גורלותיהם. ההכרזה אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ מלמדת כי החלומות התאמתו במלואם והיו ראויים באופן מושלם לפתרון שניתן להם. חלומות אלו לא היו מעורבים בדברים בטלים אלא הציגו את המציאות המדויקת, כך שהפתרון שיקף את פשטות המעשים שנראו בהם ללא כל צורך במשלים רחוקים.