בראשית, פרק מ״א, פסוק י׳

מתוך אימת המלכות, שר המשקים פונה בגוף שלישי אל פַּרְעֹה, המשמש כתואר מלכותי כללי ולא כשם פרטי. הוא מספר כי המלך קָצַף, כלומר כעס בהתפרצות עזה, עַל־עֲבָדָיו הזוטרים שחטאו, אך בחר להעניש את השרים הממונים עליהם משום שאין זה מכבודו להתדיין עם פשוטי העם. מאחורי שרשרת אירועים זו עמדה השגחת ה' שנועדה להוביל לגדולתו של יוסף. השר מציין כי המלך כלא אֹתִי בְּמִשְׁמַר, וחוזר על המילים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים כדי להדגיש ששניהם שהו בתנאים זהים לחלוטין וכי עיקר הזעם כוון מלכתחילה כלפיו. ניסוח זהיר זה נועד להוכיח שפתרונו של יוסף נבע מחכמה אמיתית ולא מתוך ניחוש המבוסס על נסיבות המאסר, תוך שהשר משאיר את המסקנה לשיקול דעתו של המלך כדי לא לקחת אחריות מלאה.