בראשית, פרק מ״א, פסוק נ״א

קריאת שם הבכור מנשה מבטאת את תודתו של יוסף לה' על כך שנשני, כלומר השכיח ממנו, את כל עמלי – שנות הסבל והעבדות שהתגמדו נוכח הצלחתו. האמירה לגבי ואת כל בית אבי אינה מבטאת מחיקת הזיכרון, אלא העלמת הכאב על מעשי אחיו וניתוק רגשי שאפשר לו להתמקד בתפקידו. הסחת דעת זו מגעגועיו הייתה הכרחית לקיום התוכנית האלוהית, שכן היא מנעה ממנו ליצור קשר מוקדם עם משפחתו וכך אפשרה לחלומות להתגשם. מנגד, יש הרואים בקריאת שם זה דווקא תזכורת מתמדת לסכנת השכחה בגלות, שנועדה להבטיח כי יוסף יישאר נאמן לשורשיו. פירוש נוסף מציע שהמילה נשני אינה מלשון שכחה אלא מלשון נושה, כלומר בעל חוב, ולפיו יוסף מכיר בכך שהוא חב את מעמדו העכשווי דווקא לייסוריו ולמשפחתו.