יוסף ניגש לפתרון החלום בנחרצות ובדרמטיות, וחושף בפני פרעה את המסר המרכזי והמטלטל שהוסתר בסמלי החלום [ביאור שטיינזלץ].
תחילה, המפרשים מדייקים בלשון הכתוב. המילה הָרַקּוֹת המתארת את הפרות נגזרת מהשורש ר.ק.ק, כלומר רזות ודקות. לעומת זאת, המילה הָרֵקוֹת המתארת את השיבולים נגזרת מהמילה "ריק", בדומה לבור הריק שאליו הושלך יוסף בעברו [רד"ק]. הדגש הוא שהשיבולים היו ריקות לחלוטין מכל תבואה, ולא רק מצומקות [העמק דבר]. יוסף מבין שסמלים אלו מייצגים תקופות זמן שלמות, משום שמחזורים של שובע ורעב בטבע נמדדים בשנים ולא בימים או בחודשים [בכור שור].
השאלה המרכזית שעולה מן הפסוק היא מדוע יוסף בוחר להתחיל את פתרונו דווקא בפירוש שבע שנות הרעב, ולא בשנות השובע שקודמות להן כרונולוגית. הפרשנים מציעים לכך מספר כיוונים המשלימים זה את זה:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששפע ושובע אינם נחשבים לחידוש בארץ מצרים, שכן היא מושקית תדיר על ידי נהר הנילוס ונחשבת עשירה כגן ה'. החידוש האמיתי והמופלא, שלשמו נשלח החלום מאת ה', הוא הרעב. יתרה מכך, שנות השובע אינן מטרה בפני עצמה, אלא נועדו אך ורק כדי לשמש הכנה לשנות הרעב. החלום בא להציג את המכה ואת התרופה לה, ולכן יוסף מתמקד בעיקר, שהוא סכנת הרעב ופתרונה.
מבחינה פסיכולוגית ורטורית, יוסף פותח ברעב כדי להחריד את פרעה ולעורר אותו לפעולה מיידית של חיפוש מנהיג נבון. אילו היה פותח בבשורת השפע, פרעה עלול היה להישאר אדיש ולהמתין, והחרטומים היו מלגלגים וטוענים שזהו מצב טבעי ורגיל במצרים שאינו דורש פתרון מיוחד [צרור המור, שד"ל, ביאור יש"ר].
את ההוכחה הניצחת לכך שהחלום עוסק ברעב שאינו רגיל, שאב יוסף מפרט אחד לא הגיוני בחלום: בליעת השיבולים. מכיוון שלצמחים אין יכולת לבלוע זה את זה, יוסף הבין שאין מדובר בבליעה פיזית, אלא במטאפורה לכך ששנות הרעב יכלו, ישחיתו וישכיחו לחלוטין את כל מה שנצבר בשנות השובע [כלי יקר].
לבסוף, המילה יִהְיוּ זוכה להתייחסות מיוחדת. מעבר להיותה ציון עובדה, היא מתפרשת גם כלשון של תפילה או גזירה מצידו של יוסף. על פי החשבון של מספר הפעמים שהפרות והשיבולים הוזכרו בחלום ובסיפורו, היו אמורות לבוא על מצרים עשרות שנות רעב. אולם יוסף התפלל וגזר שהן יִהְיוּ שבע שנים בלבד [הדר זקנים, דעת זקנים], במטרה ממוקדת להביא לכך שהרעב הכבד יאלץ את אביו ואת אחיו לרדת למצרים [שפתי כהן].