המעבר החד מעושר קיצוני למחסור הרסני ניצב במוקד החזון. שנות הרעב עתידות להגיע ברצף צפוף ומידי, מיד עם תום שנות השפע [ביאור יש"ר], והן מקבילות למראה הפרות הרזות והשיבולים השדופות שבחלום פרעה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הקביעה וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע מהווה את פתרונו של יוסף לפעולת הבליעה שהופיעה בחלום. יוסף הסיק כי כשם שדבר נבלע אינו מותיר טעם בחיך, כך השפע ייעלם כלא היה [רש"י, ביאור יש"ר, משכיל לדוד, לבוש האורה]. שכחה זו תבוא לידי ביטוי במספר רבדים: במישור הפיזי, אנשים שהיו חזקים ובריאים מרוב שפע יאבדו את כוחם ויהפכו חלשים כאילו מעולם לא ידעו שובע [העמק דבר]. במישור הפסיכולוגי, בעוד שדרכם של בני אדם בשעת דוחק להתנחם בזיכרונות על ימי העושר והטובה שהיו להם בעבר, ייסורי הרעב הזה יהיו כה קשים עד שהשפע יימחק לחלוטין מן הזיכרון [לבוש האורה].
חלק מן המפרשים מצביעים על הבחנה מדויקת בין המושג שכחה לבין חוסר ידיעה. בעוד שדבר נשכח עשוי לעלות שוב בזיכרון, הרעב ייצור מצב שבו השפע לא יורגש כלל. גם אם בשנות הרעב יאכלו התושבים ממעט המזון שנותר מתקופת השפע, האוכל לא ישביע אותם ולא יורגש בבטנם, ממש כפי שלא ניכר על הפרות הרזות שבלעו את הפרות הבריאות [גור אריה, לבוש האורה, רשב"ם].
לגבי סוף הפסוק, וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ, קיימות שתי זוויות התייחסות. מחד גיסא, התיאור מכוון כלפי האדמה עצמה, שתהפוך חרבה ויבשה כארץ מלחה ולא תוכל להצמיח יבול עבור עובדיה [ביאור יש"ר]. מאידך גיסא, יש המדגישים כי הפועל וְכִלָּה מתייחס בעיקר לתושבי הארץ עצמם, שימותו מן הרעב. כליון מוחלט זה יכה באותם מקומות שלא ישכילו לתכנן מראש ולא יכינו מאגרי מזון, כפי שנרמז במראה השיבולים הריקות [נתינה לגר, העמק דבר].