לאחר שפתר את חלומות פרעה, זוכה יוסף לעלייה מטאורית לגדולה. פרעה אינו מסתפק בקבלת העצה הכלכלית, אלא מפקיד בידי יוסף את סמכויות השלטון המעשיות ביותר בממלכה, תוך שהוא שומר לעצמו רק את תואר המלוכה העליון. המינוי נעשה בהדרגה, מתוך כוונה להרגיל את העם למנהיגותו של מי שהיה עד כה עבד עברי.
תחילה מכריז פרעה אַתָּה תִּהְיֶה עַל־בֵּיתִי. הכוונה היא למינוי יוסף לשר הממונה על ניהול ארמון המלך וענייני המדינה [אבן עזרא, העמק דבר]. המילה "על" משמשת כאן כתואר המצביע על עליונות ושררה, כלומר יוסף יהיה הפקיד העליון ביותר בבית המלך [הכתב והקבלה]. מינוי זה מהווה את השלב הראשון בקידומו של יוסף, מתוך הנחה ששליטתו בארמון תסלול את הדרך לקבלת מרותו על ידי העם כולו [מלבי"ם, אלשיך]. גישה נוספת מציעה כי משמעות הביטוי היא צירופו של יוסף אל משפחת המלוכה עצמה, צעד שבא לידי ביטוי מאוחר יותר בנישואיו לאסנת [קונטרס חיבה יתירה].
ההכרזה השנייה, וְעַל־פִּיךָ יִשַּׁק כׇּל־עַמִּי, מציגה את היקף סמכותו של יוסף, והפרשנים נחלקו בביאור המילה יִשַּׁק:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מענייני משק, תזונה ופרנסה. לפי פירוש זה, כל צורכי העם, כלכלתם והנהגתם ייעשו על פי החלטותיו של יוסף [רש"י, מזרחי, רבנו בחיי, שפתי חכמים, בכור שור, ביאור יש"ר].
מנגד, שורה ארוכה של פרשנים סבורה כי המילה נגזרת מהשורש נ.ש.ק, ומשמעותה כלי נשק והיערכות למלחמה. לפי גישה זו, פרעה ממנה את יוסף לשר הצבא העליון, ואיש לא יישא נשק או יצא לקרב ללא פקודתו [רשב"ם, רד"ק, אבן עזרא, רלב"ג, חזקוני]. שליטה צבאית זו הייתה הכרחית כדי לאכוף את איסוף התבואה המאסיבי מכלל האזרחים לקראת שנות הרעב [העמק דבר, רש"ר הירש].
גישה שלישית מפרשת את המילה מלשון נשיקה, כביטוי של כבוד, הערצה והכנעה. העם ינשק את ידיו של יוסף לאות נאמנות [הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ], מנהג שהיה מקובל במצרים העתיקה כלפי המלכים [אם למקרא]. פירוש זה מבטא גם את ההסכמה והשבח שיחלוק העם לעצותיו החכמות של יוסף [קונטרס חיבה יתירה, אבי עזר]. יש שראו בכך שכר של תגמול אלוהי: השפתיים שהשיבו דברים נכוחים והגוף שסירב לחטוא בבית אדוניו, זכו כעת שכל העם יישק להם ויסור למשמעתם [קיצור בעל הטורים, צרור המור].
לבסוף, פרעה משרטט את גבולות הכוח של יוסף במילים רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. מבחינה לשונית, הפועל אֶגְדַּל הוא פועל עומד, ולכן המשמעות אינה שפרעה יגדיל את הכיסא, אלא שרק בדבר הכיסא הוא יהיה גדול מיוסף [אבן עזרא, רד"ק, מזרחי, מחוקקי יהודה]. המילה הַכִּסֵּא אינה מתייחסת למושב פיזי, אלא מהווה סמל בלבד לתואר המלוכה. פרעה מבהיר ליוסף: הסמכות המעשית כולה בידיך, והכול יצייתו לך כפי שמצייתים לי, אך התואר מלך יישאר שלי בלבד [רש"י, גור אריה, בכור שור, רבנו בחיי, רש"ר הירש]. במבט עמוק יותר, יש מי שדורש כי פרעה מכיר בכך שעצם ישיבתו הבטוחה על כיסא המלכות והישרדות שלטונו, מתאפשרים רק בזכות חכמתו ונאמנותו של יוסף [אלשיך].