תיאורו החוזר של החלום באוזני יוסף אינו רק חזרה יבשה על השתלשלות האירועים, אלא שחזור חי הכולל את רשמיו האישיים של פרעה ושינויי לשון מכוונים. בבואו לתאר את הפרות הרעות, פרעה משנה מעט מהתיאור המקורי של החלום: הוא מוסיף את המילה דַּלּוֹת, מחליף את המילה "מראה" במילה תֹּאַר, ומשתמש במילה רַקּוֹת במקום "דקות".
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא ששינויים אלו נובעים מטבעה של השפה המקראית, שבה לעיתים קרובות אדם השונה ומספר שוב את דבריו מוסיף, גורע או משנה מילים נרדפות הקרובות זו לזו במשמעותן, כל עוד הרעיון המרכזי נשמר [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. עם זאת, ישנה גישה מדרשית שלפיה פרעה שינה את פרטי החלום באופן מכוון כדי לבדוק את יוסף ולבחון האם יצליח להבחין בטעות ולתקן אותו [מחוקקי יהודה].
באשר למשמעותן של מילות התיאור עצמן, הפרשנים מסכימים כי המילה דַּלּוֹת אינה מציינת עוני, אלא מתארת מצב גופני של כחישות, רזון ועלבונות, בדומה לשימוש במילה זו לגבי אמנון בספר שמואל [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים, ביאור שטיינזלץ]. הביטוי וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד ממחיש כי צדי גופן של הפרות היו נפולות ושקועות בין העצמות [העמק דבר]. בנוסף, המילים וְרַקּוֹת בָּשָׂר מתארות מצב שבו לא נותר כלל בשר בין העור לעצם [העמק דבר], והן קשורות לשורש ר.ק.ק, בדומה ל"רקיק" המציין דבר דק ויבש [רד"ק, שד"ל]. פרשנים רבים מדגישים את העובדה שהמילה נכתבה ללא האות יו"ד (רקות ולא 'ריקות'), דבר המלמד שהיא אינה מציינת "ריקות" כללית של חלל, אלא מונח ייחודי המכוון ספציפית לחיסרון ומיעוט של בשר [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים].
בסוף דבריו, פרעה מוסיף את המשפט לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ. בחלק זה, פרעה חורג מסיפור הדברים האובייקטיבי שראה בחלום, ומשלב את התרשמותו האישית ומה שחשב בלבו באותו רגע [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, הצהרה זו משמשת כהוכחה עבור פרעה לכך שחלומו אינו פרי דמיונו או הרהורי לבו מהיום שקדם לו. מכיוון שאדם אינו חולם על דברים שמעולם לא ראה או העלה בדעתו, עצם העובדה שפרעה מעיד כי מעולם לא חזה בכיעור כזה במציאות, מוכיחה לו כי מדובר בחלום בעל משמעות עליונה ולא בהזיה רגילה [ספורנו, מלבי"ם].