הרעב מגיע לשיאו והופך את מצרים למוקד ההישרדות העולמי, תוך שהוא מציב את יוסף כמשביר הבלעדי. נקודת זמן זו מהווה את התגשמותם המלאה של החלומות שפתר יוסף [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, המשבר הכלכלי העולמי לא היה מקרי, אלא כוון בהשגחה פרטית. ה' ניתב את השפע כך שיהיה מרוכז אך ורק בידיו של יוסף, במטרה להוביל בהמשך את אֶחיו לבוא ולקנות תבואה ישירות ממנו [העמק דבר].
הפרשנים נחלקו בשאלת היקפו של הרעב וזהות הבאים, כפי שעולה מהמילים וְכָל הָאָרֶץ. דעה אחת גורסת כי מדובר בעולם כולו, שכן יוסף ריכז אליו את כל הכסף והזהב שבעולם [תורה תמימה]. מנגד, יש הסבורים כי הכוונה היא רק לארצות השכנות למצרים [שד"ל, ביאור שטיינזלץ], או לאזורים שהיו תחת שלטון האימפריה של פרעה [רבנו בחיי]. גישה רעיונית שונה רואה בביטוי זה רמז לבני יעקב, שבעבורם נבראה הארץ. לפי גישה זו, בני יעקב כלל לא סבלו ממחסור באותו שלב שכן היה להם די צידה, אך הם ירדו למצרים כדי לא לנקר עיניים ולהיראות שבעים בפני צאצאי עשו וישמעאל [שפתי כהן]. יעקב עצמו חשש תחילה שהרעב הוא עונש על כך שאחז בעקב עשו, אך בראייה נבואית הבין שדווקא דרך המשבר במצרים מתחילה להתקיים הברכה לפיה אומות העולם ישתעבדו לזרעו, דרך שלטונו של יוסף [חומת אנך].
באשר לתזמון מכירת התבואה, המילים כִּי חָזַק הָרָעָב מלמדות שיוסף פעל בקור רוח מחושב. הוא לא מיהר לפתוח את האוצרות ולמכור תבואה מיד כשההמון החל לצעוק אל פרעה, אלא המתין עד שהתברר מעל לכל ספק שהרעב התעצם והפך לכבד מנשוא [הטור הארוך].
חלק ניכר מן הפירוש מוקדש למבנה הלשוני של המילים לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף. משמעות המילה לִשְׁבֹּר היא לקנות תבואה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, השימוש במילת היחס "אל" עורר קושי, שכן טבעי יותר היה לכתוב שהם באו לקנות "מן" יוסף. ואכן, מספר פרשנים מסבירים שהמילה "אל" כאן משמעותה "מן" [רש"י, חזקוני, ביאור יש"ר].
סוגיה נוספת היא סדר המילים במשפט. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שסדר המילים בפסוק הפוך, וכדי להבינו כפשוטו יש לקרוא זאת כאילו נכתב: "וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור" [אבן עזרא, רשב"ם, רד"ק, אבי עזר, ברכת אשר]. שינוי הסדר אינו ניסיון לשבש את הכתוב, אלא להבהיר את ההיגיון התחבירי שלו [מחוקקי יהודה]. לעומתם, ישנה גישה החולקת על הפיכת סדר המילים וטוענת שהפסוק משקף במדויק את המציאות הגיאוגרפית והפסיכולוגית של הקונים. כשהאנשים יצאו לדרך, כוונתם הראשונית הייתה להגיע למצרים באופן כללי, כי שמעו שיש שם מזון, ולא ליוסף עצמו. לכן הכתוב מדווח קודם שבאו מצרימה, ורק לאחר מכן מוסיף שתי עובדות שהתבררו בהמשך: שמטרתם הייתה לקנות תבואה, ושהאדם הספציפי שאליו הופנו בסופו של דבר היה יוסף [שד"ל, גור אריה].