לאחר שמיעת הפתרון והתוכנית המדינית, מתקבלים דבריו של יוסף בהסכמה מלאה בקרב ההנהגה המצרית. קבלת הדברים נובעת משילוב של שכנוע שכלי, תועלת מעשית ושאיפות אישיות.
הפרשנים מסכימים כי הַדָּבָר שייטב בעיניהם כולל הן את פתרון החלום והן את העצה המעשית שיוסף הציע לאחריו [ספורנו, ביאור שטיינזלץ]. האמון המיידי בפתרון נבע מכך שהוא תאם בשלמות לכל פרטי החלום, מתוך הבנה שהמאורעות עתידים להתרחש ממש בקרוב, וכן בזכות עדותו המוקדמת של שר המשקים על דייקנותו של יוסף בפתרון חלומות [רד"ק]. מעבר לשכנוע השכלי, הייתה לדברים השפעה גופנית ונפשית עמוקה על המלך. בעת שחלם את החלום התפרקו כל איבריו מרוב חרדה, ופתרונותיהם של חרטומי מצרים לא הועילו להשיבם למקומם; אולם ברגע ששמע את דברי יוסף, חזרו איבריו מיד למצבם התקין והוא חש הקלה עצומה [פענח רזא].
אשר לעצה המעשית, וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה משום שהייתה זו תוכנית שהביאה תועלת רבה למלך, לגדולי המלכות ולכלל העם [רבנו בחיי]. עבור פרעה, התוכנית טמנה בחובה רווח כלכלי אדיר והבטיחה להשאיר בידיו כוח שלטוני רב בשנות הרעב [ביאור שטיינזלץ]. פרעה קיבל את העצה והתלהב ממנה אף על פי שהיא נראתה כדורשת טובת הנאה ליוסף עצמו, שכיוון לכאורה בדבריו למנות את עצמו לתפקיד [שפתי כהן].
הסכמתם של שאר הנוכחים, כפי שמודגש במילים וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו, נבעה ככל הנראה ממניעים אישיים. כל אחד משרי פרעה סבר בטעות שהוא עצמו יהיה אותו איש נבון וחכם שעליו יוטל לנהל את כלכלת מצרים בשנים הבאות, ולכן תמכו כולם ביוזמה בשמחה [ביאור שטיינזלץ].