הקיצתו הסופית של פרעה מביאה אל סיומו את רצף מראות הלילה, ומותירה אותו עם תחושת פליאה וצורך בפתרון. הפסוק חותם את חלום השיבולים ומדגיש את תגובתו של מלך מצרים למראה המשונה.
הפרשנים חלוקים בשאלת אופן הפעולה של השיבולים, המופיעה במילה וַתִּבְלַעְנָה. מאחר שאין זה מטבען של שיבולים לאכול, גישה אחת מפרשת כי מדובר בבליעה של ממש, שכן חלומות עשויים להציג תרחישים בלתי אפשריים ומשונים [הטור הארוך, ריב"א, דעת זקנים]. לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת טוענת כי אין מראים לאדם בחלום דברים שאינם יכולים להתרחש כלל במציאות. לכן, הבליעה כאן אינה אכילה פיזית, אלא תיאור של גדילה וכיסוי: השיבולים הדקות צמחו וגבהו עד שהסתירו וכיסו לחלוטין את השיבולים הטובות שניצבו תחתיהן [בכור שור, חזקוני, פענח רזא, הדר זקנים].
תיאור השיבולים הטובות במילים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת מתפרש כביטוי מושאל מעולם החי לעולם הצומח. משמעות המילה הַבְּרִיאוֹת היא שהשיבולים היו שלמות, ללא פגם, ולא נאכלו על ידי חרקים, ואילו הַמְּלֵאוֹת מציין שהיו עמוסות בגרעינים רבים [אבן עזרא, אבי עזר, רש"י].
סיומו של הפסוק, במילים וְהִנֵּה חֲלוֹם, עורר דיון רחב בקרב המפרשים, שכן עולות ממנו מספר תובנות במקביל:
ראשית, הפסוק מדגיש את המעבר החד מתחושת המציאות אל ההקיצה. כל עוד פרעה ישן, המראות נחוו כהתרחשות מציאותית ובהירה לחלוטין, ורק כאשר הקיץ הבין למפרע כי היה זה חלום [אור החיים, חזקוני, ביאור יש"ר].
שנית, המפרשים שואלים מדוע תגובה זו הופיעה רק עכשיו ולא לאחר חלום הפרות. ההסבר המקובל הוא שבעוד שפרות האוכלות זו את זו הוא מחזה שעוד יכול להתקבל על הדעת (שכן לבעלי חיים יש פה והם מסוגלים לאכול), שיבולים הבולעות שיבולים אחרות הן תופעה כה חריגה, שמיד עם יקיצתו הבין פרעה שזהו בהכרח חלום הדורש פתרון [צאינה וראינה, הדר זקנים, חזקוני, רא"ש]. גישה נוספת מסבירה שפרעה פשוט המתין עד לסיום הרצף כולו כדי להסיק את מסקנותיו [ריב"א, בכור שור].
השימוש בלשון יחיד, חֲלוֹם (ולא "חלומות"), מלמד על שתי נקודות מהותיות. מצד אחד, פרעה הבין בעצמו ששני המראות שחווה, הפרות והשיבולים, אינם שני חלומות נפרדים, אלא חלום אחד בעל מסר ונושא אחיד [רמב"ן, ספורנו, רבנו בחיי, הטור הארוך]. מצד שני, המילה מעידה על כך שהחלום כעת נשלם ונגמר. בניגוד ליקיצתו הראשונה, שבה קיווה לחזור לישון כדי להמשיך ולראות את התפתחות המאורעות, הפעם פרעה הקיץ קרוב לבוקר, התייאש מן השינה, והבין שהמסר הושלם וכי עליו לחפש פותרים [רד"ק, שד"ל, מזרחי, גור אריה, רש"י].
לבסוף, המפרשים מסבירים מדוע ה' הראה לפרעה את המסר בשני דימויים שונים. לו היה חולם רק על הפרות, ייתכן שהחלום היה מתפרש בטעות כנבואה פוליטית על אומה חלשה שתנצח אומה חזקה (שכן אומות נמשלו לפרות). הופעת השיבולים הבהירה שהנושא הוא חקלאי ונוגע לרעב ושובע. מנגד, לו חלם רק על השיבולים, לא היה מומחש אלמנט ה"אכילה" וההשמדה המוחלטת של שנות השפע, שכן בשיבולים לא שייכת אכילה של ממש. השילוב של שני המראות יצר תמונה שלמה ומדויקת של העתיד להתרחש [בכור שור, ריב"א].