בראשית, פרק מ״א, פסוק ז׳

במראה הלילה, וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת את שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת, שהיו שלמות ללא פגם ועמוסות בגרעינים. פעולת הבליעה מתפרשת כהתרחשות דמיונית של ממש, או כצמיחה לגובה שהסתירה לחלוטין את השיבולים הטובות. מיד לאחר מכן וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, והמראה החריג של צמחים בולעים הבהיר לו כי וְהִנֵּה חֲלוֹם הדורש פתרון ולא התרחשות מציאותית. השימוש בלשון יחיד במילה חֲלוֹם מלמד שפרעה הבין שכעת החיזיון הושלם, וכי מראות הפרות והשיבולים נושאים מסר אחיד מאת ה'. שילוב הדימויים יצר תמונה מדויקת, שבה השיבולים מצביעות על רעב ושובע בחקלאות, ואילו הפרות ממחישות את ההשמדה המוחלטת של שנות השפע.