בשיא הצלחתו במצרים, כאשר יוסף צובר תבואה ועושר רב, השגתו הגדולה באה לידי ביטוי גם בפריון ובהקמת משפחה [אור החיים]. ציון העובדה שהבנים נולדו לפני שנות הרעב אינו רק פרט כרונולוגי, אלא בעל משמעות היסטורית והלכתית עמוקה.
השימוש בפועל היחיד יֻלַּד במקום ברבים ("יולדו"), רומז לכך שאפרים ומנשה נולדו כתאומים בלידה אחת [רד"ק, ברכת אשר]. לחלופין, הפועל הסתמי מדגיש את ההשגחה המיוחדת שנדרשה כאן: לידתם אינה רק אירוע פיזי, אלא הצלחה רוחנית כבירה של יוסף לשמור על זהות בניו בסביבה המצרית [רש"ר הירש].
העיתוי שבו נולדו הבנים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, כלומר בשנה האחרונה של שנות השובע [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], נועד בראש ובראשונה להסביר מדוע יעקב אבינו, בבואו למצרים בתחילת הרעב, אימץ דווקא את שני הבנים הללו כבניו. יעקב הגדיר אותם מאוחר יותר כבנים שנולדו ליוסף עד בואו אליו, להבדיל מילדים שאולי ייוולדו לו לאחר מכן [רשב"ם, שד"ל].
מתוך הדגשת עיתוי הלידה, לומדים הפרשנים הלכה מרכזית: אדם אסור לשמש את מיטתו (לקיים יחסי אישות) בשנת רעבון [רש"י, כלי יקר, רבנו בחיי, לבוש האורה]. יוסף, אף שלא היה חסר לו דבר, נמנע מכך כדי להשתתף בצערם של הציבור הרעב, ובזכות כך זכה לראות בנחמתם [בעל הטורים, אור החיים]. עם זאת, איסור זה אינו מוחלט ונועד בעיקר למנוע תענוג בעת צרה, אך לא לבטל את מצוות פריה ורבייה [דברי דוד].
קביעה זו מעוררת דיון נרחב בקרב הפרשנים, שכן ידוע שלוי הוליד את יוכבד במהלך שנות הרעב, בדרכם למצרים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאנשים שטרם קיימו את מצוות פריה ורבייה במלואה, מותרים בקיום יחסים גם ברעב [רבנו בחיי, שפתי חכמים, הדר זקנים, דעת זקנים, פרדס יוסף]. לוי טרם הוליד בת, ולכן היה מותר לו הדבר. אולם, אם כך, עולה השאלה מדוע יוסף נמנע, הרי גם לו לא הייתה בת? יש המשיבים שיוסף סבר כי די בשני בנים זכרים כדי לצאת ידי חובה [כלי יקר, הדר זקנים, דעת זקנים, פרדס יוסף]. אחרים מסבירים שיוסף ידע ברוח הקודש שלא ייוולדו לו בנות או ילדים נוספים [פני דוד, לבוש האורה], או שאכן הייתה לו בת והיא נפטרה [לבוש האורה].
כיוון מחשבה שונה תולה את ההבדל במידת ההזדהות עם הצער. יוסף, שראה מקרוב את זעקת ההמון ללחם או שחשש לגורל משפחתו בכנען, החמיר על עצמו. לעומתו, לוי ידע שלאביו יש תבואה בשפע, ומשום שמשפחתו לא סבלה, לא חלה עליו החובה להצטער בשביל אומות העולם [הטור הארוך, ריב"א, פענח רזא, חזקוני, צאינה וראינה, אור החיים]. נוסף על כך, יש הסבורים שההימנעות מיחסים ברעב היא בגדר מידת חסידות בלבד שיוסף בחר לנהוג בה [תורה תמימה, פרדס יוסף]. דעה אחרת מבחינה בין רעב מוחלט של כליה, כפי שהיה במצרים, שבו חל האיסור, לבין רעב קל יותר של בצורת [העמק דבר], או שברעב הקצוב מראש לשבע שנים חל איסור, בניגוד לרעב ללא קצבה [גור אריה]. דעה נוספת מציעה שלוי קיים יחסים רגע לפני שיצא לדרך למצרים, מתוך המצווה לשמח את אשתו לפני נסיעה [משכיל לדוד].
ההדגשה אֲשֶׁר יָלְדָה־לּוֹ אָסְנַת באה ללמד שיוסף לא נשא אישה אחרת מלבדה [רד"ק]. אזכור ייחוסה, בַּת־פּוֹטִי פֶרַע, מבליט את גודל ההישג: יוסף הצליח להעמיד צאצאים קדושים שכל ישראל יתברכו בהם, למרות היותו יהודי יחיד במצרים הנשוי לבת ממשפחת כומר מצרי אלילי [רש"ר הירש]. לבסוף, יש המפרשים שאזכור משפחת פוטיפר כאן בא לרמוז למעשה אשת פוטיפר, כדי להסביר מדוע יוסף, שהיה ראוי להעמיד שנים עשר שבטים כיעקב אבינו, זכה להוליד שני בנים בלבד [אלשיך].