פרעה מגולל באוזני יוסף את חלומו, אך אינו מסתפק בחזרה יבשה על השתלשלות האירועים כפי שתוארה קודם לכן. הוא מוסיף נופך אישי ודרמטי, ומשתף את תחושת הפליאה שאחזה בו כאשר הפרות הרזות בלעדו את השמנות, אך נותרו כחושות כשהיו.
במישור הלשוני, המילה קִרְבֶּנָה משמעותה "קרבהן" (אל תוך מעיהן), והיא בנויה על דרך השפה הארמית בדומה למילה "לבדהן" [שד"ל]. כמו כן, בצירוף וּמַרְאֵיהֶן רַע, המילה "רע" מופיעה בלשון יחיד אף על פי שהנושא הוא ברבים. מכך נלמד כי הכוונה היא שמראה של כל אחת ואחת מהפרות בנפרד היה רע [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, אבי עזר].
התוספת וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה, יחד עם הציון שמראיהן נותר רע כבתחילה, מעוררת את תשומת לב הפרשנים, שכן פרטים אלו לא הופיעו בתיאור החלום המקורי. גישה אחת מסבירה כי פרעה משתף עתה פרט שזה עתה נזכר בו, או מחשבה פנימית של תמיהה שחווה במהלך החלום. התיאור הראשון של החלום הסתפק בציון הפעולה האובייקטיבית של האכילה, ואילו כאן פרעה חושף את התחושה הסובייקטיבית שלא ניכר בהן כל שינוי [רשב"ם, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש הסבורים כי פרעה מוסיף פרטים אלו במכוון כדי לפרש ולהבהיר את חלומו ליוסף, שכן דרכו של המקרא לקצר במקום אחד ולהאריך במקום אחר בהתאם לצורך [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. גישה נוספת רואה בתוספת זו עדות למחזה חדש בחלום, המרמז על כך שהרעב לא יהיה שווה ואחיד בכל המקומות [העמק דבר].
מבחינה רעיונית, העובדה שהפרות אכלו אך נותרו רזות משולה לקללה "ואכלתם ולא תשבעו", מצב של אכילה שאינה מביאה עמה תחושת שובע [ספורנו]. תוספת זו של פרעה היא קריטית, שכן היא מהווה את הבסיס לפתרון שיציע יוסף בהמשך: כשם שלא נודע כי הפרות השמנות באו אל קרבנה של הרזות, כך מאוחר יותר "ולא יוודע השבע" – שנות השפע יישכחו כליל מפני כובד הרעב שיבוא אחריהן [רד"ק, העמק דבר].