קרה לכם פעם שסיפרתם חלום מוזר לחבר, ותוך כדי הסיפור פתאום שיתפתם אותו בתחושת הפלא שהרגשתם באותו רגע? זה בדיוק מה שעושה פרעה כשהוא עומד מול יוסף. הוא לא מסתפק בתיאור רגיל של החלום, אלא מוסיף פרט מדהים על מה שהוא חווה.
פרעה מספר שהפרות הרזות בלעו את הפרות השמנות קִרְבֶּנָה, כלומר ממש אל תוך הבטן שלהן. אבל אז קרה דבר פלאי: וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה. למרות שהן אכלו פרות שלמות, אי אפשר היה לראות עליהן שום שינוי. הן נשארו רזות, וּמַרְאֵיהֶן רַע, המראה של כל אחת ואחת מהפרות נשאר רע ורזה בדיוק כפי שהיה בהתחלה.
פרעה משתף את הפרט הזה בכוונה כדי להבהיר את החלום, והתוספת הזו היא באמת המפתח לפתרון שיוסף יציע. יוסף מבין מכך שכמו שהפרות הרזות בלעו את השמנות ולא נשאר מזה זכר, כך בדיוק יקרה במציאות: שנות הרעב הקשות יבלעו את שנות השפע הטובות, והרעב יהיה כל כך כבד עד שאנשים ישכחו לגמרי שפעם היה להם הרבה אוכל.